למה להתאבד ולמה לבגוד?
To be, or not to be: that is the question
אין פה בכלל שאלה!
סארטר וקאמי, הקיום הוא התכלית. שילכו להזדיין, שיתקיימו בעצמם. לא ולא לא רוצה להתקיים ללא תכלית.
לא רוצה להיות כמו חומייני: נולד, אוכל, מזדיין, מוליד עוד חומיינים ומת. ואז החומיינים הקטנים שלו אוכלים, מזדיינים ומביאים עוד חומיינים ומתים וכן הלאה.
אומרים שזה עליבות וחולשה להתאבד ולבגוד, מצחיק, אני חלשה מכדי להיות מסוגלת להתאבד ולבגוד.
זה אפילו לא קשור לעיקרון, לא זה לא עיקרון. אין לעקרונות שום ערך בשום עולם. זה פשוט מי שהנך.
אתה יכול להאמין שזה רע, אבל זה לא אומר שלא תעשה את זה.
איך אפשר? ברגע שאתה סוגר את הדלת הזו. זהו, אין כלום, נשללה ממך האפשרות לחוות ולראות מה יהיה קדימה. מה יהיה הפרק הבא ב"אנטומיה של גריי", האם האם הילד מקומה ראשונה יהיה הומו או לא יהיה הומו, האם הציצים שלי יגדלו אי פעם? האם אזכה אי פעם באוסקר? ברור שלא אבל מה אם כן, ואיזשהו סיכוי קלוש בעולם שכן? ואם לא אהיה עם אהבת חיי, ברור שזה כבר לא יקרה אבל איזשהו טיפ טיפה אולי יש מצב....?
אתה פשוט לא תדע!
who would fardels bear,
To grunt and sweat under a weary life,
But that the dread of something after death,
The undiscover'd country from whose bourn
No traveller returns, puzzles the will
And makes us rather bear those ills we have
Than fly to others that we know not of?
וכשאתה בוגד, זהו איבדת את האמון באדם הכי ראוי לאמון – בעצמך. ואז איך אפשר בכלל להאמין באחרים אם אינך מאמין בעצמך? איך אתה יכול להאמין שמישהו יכול לעוף אם אתה לא מאמין שתוכל לעוף. ואם אתה חושב שיש מישהו כזה, אז אתה ילד מפגר ונאיבי. תתבגר.
ואז אתה מתחרפן, כולם רודפים אחריך. כל אחד יכול לתקוע סכין בגב. כל יום שבו אתה ישן עם אהבת חייך, אתה בעצם ישן עם השטן הפוטנציאלי. ואז אתה שומר את כל חברייך קרוב כי את האוייבים שלך אתה שומר קרוב יותר. כל החיים שלך זה שדה קרב, יתכן שכל מי שתשען עליו, יהיה בעצם החרב שתנעץ בגבך.
The pangs of despised love, the law's delay,
The insolence of office and the spurns
That patient merit of the unworthy takes,
When he himself might his quietus make
With a bare bodkin?
כשטרם עשית זאת – אדם אחד בעולם ראוי לאמון – אתה עצמך. ואולי יש עוד מישהו שיכול לעוף? יש מצב, לא?
להתאבד ולבגוד, שתי פעולות כל כך נחשקות אך בלתי ניתנות לביצוע מבחינתי. כאילו יש איזשהו דנ''א חסר.
לסילביה פלאת' ולוירג'יניה וולף היה את זה בגנים
לי אין. הן יכולות לתרץ את זה כי הן היו חולות.
לי אין תירוץ.
Thus conscience does make cowards of us all;
And thus the native hue of resolution
Is sicklied o'er with the pale cast of thought,
And enterprises of great pith and moment
With this regard their currents turn awry,
And lose the name of action
למה לי לחיות? אהבה לא קיימת. הכישרון מסריח. כל דבר פרי עטי הוא בדיחה בינונית. אין דבר יותר גרוע מבינוניות. הדבר הכי טוב אצלי זה שאני שרה ממש אבל ממש רע.
בחרתי בעיסוק תובעני ובלתי אפשרי – פסגת שאיפותיי זה אוסקר, קאן, מכונית שיקח לי 12 שנה לחסוך עליה. כל האנשים בעולם מקולקלים ובלתי נסבלים. אין מקום על פני כדור הארץ הזה שארגיש בו בבית, ואין מקום שלא ארגיש בו חנוקה.
אני לא מסוגלת להיות לבד ולא יכולה להיות עם מישהו.
זה כמו קוצים בתחת ואתה פשוט לא מוצא את התנוחה המתאימה לשינה. ואתה רק מייחל למות כדי שהגוף יפסיק להתפתל. ובעיקר הכל פשוט כואב ומדי וחסר תכלית.
Whether 'tis nobler in the mind to suffer
The slings and arrows of outrageous fortune,
Or to take arms against a sea of troubles,
And by opposing end them?
בשביל מה אני עושה את כל מה שאני רוצה. אני רק רצה במסלול הריצה עם מישהו על הראש שמחזיק מקל עם פרס ואני רצה אחרי הפרס הזה.
ומה אם אין את הפרס הזה?
והכל פשוט ביזבוז אחד גדול...
כן. להתאבד.
והוי... מה יגידו השכנים? הוי איזה חרפה זו תהיה למשפחה שתתמודד עם הגופה הבזויה מתחננת לרבנות שתקבור אותה. ובטח ישחדו רופא שיזייף מסמכים, יגידו שרצחו אותי, או מתתי מדום לב. זה נדיר אבל יש בנות בנות 24 שמתות מדום לב באמצע השינה. בטח חלמה משהו מפחיד. לא חבל להם הבלגן?
הנה כנראה שצריך להיות מספיק אכפתי מהמשפחה כדי לחשוב על זה.
there's the respect That makes calamity of so long life
והחברים שלך כבר לא יעריכו אותך, כולם יגידו כמה חלשה הייתי.
The oppressor's wrong, the proud man's contumely
לא ולא, אני לא מסוגלת לשאת את הרעיון שיחשבו שוויתרתי, שאני לוזרית שהרימה ידיים.
For who would bear the whips and scorns of time
בכנות, האם אני רוצה לראות את גופי מזדקן ונחלש? האם אני רוצה לראות את קסמי הולך ונעלם? האם אני רוצה לנשק לחי ילדים קטנים שינגבו את הרוק שברח מפי הרופס? וגרוע מכל, לא יותר סקס. מי ירצה לזיין שיניים בכוס?
אבל חייתי עד כה, ואם אסיים. הכל יהפוך לחסר ערך. כל מאמציי כל דמעותיי, כל הכאב שעברתי כל הריצה והמעוף היו חסרי תכלית.
והדבר שבאמת לא אוכל לשאת זה להפסיק לחלום. כל לילה, חיים חדשים, כל לילה משהו אחר, סרט אחר. כל יום תסריט חדש, כל רגע חיים חדשים רצים בראש. מי אמר שצריך להתקיים כדי לחיות?
To die, to sleep;
To sleep: perchance to dream: ay, there's the rub;
For in that sleep of death what dreams may come
When we have shuffled off this mortal coil,
Must give us pause.
אני אגואיסטית מכדי למות.
נכנתב לפני 4 שנים
