שלום שמי אנה שנידמן
אני קולנוענית בעלת תואר ראשון בקולנוע וטלויזיה באוניברסיטת תל אביב. הסיבה שמלכתחילה בחרתי במקצוע הזה היא משום שזוהי הדרך היחידה שנראית לי אפשרית "להקרין" את חלומותיי על המסך הגדול.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני נוהגת לחלום המון. יש לי נטייה לזכור חלומות ולהיות מושפעת מהם יותר מאנשים אחרים בסביבתי. עם השנים החלומות תפסו חלק מרכזי מאוד בחיי והיוו מקור להשראה, ליצירה, לייעוץ פנימי ומקור לאינטואיציות ולעתיד לבוא. לפעמים אף לריפוי או לפיכך כאזהרה.
מאז ומעולם חקרתי את הנושא באופן עצמאי. למדתי במגמת פסיכולוגיה כמגמה מוגברת בתיכון. קראתי את רב כתביו של יונג, פרויד וכו. למדתי לפרש חלומות שלי ולאחרים - אם כי לימדתי את חבריי לפרש חלומות בעצמם. וככל שלמדתי יותר לפרש את החלומות, כך חלומותיי הפכו למורכבים יותר וקשים לפרשנות.
למדתי לחקור את החלום כמדענית למרות שאין לי תואר מוסמך. למדתי לשאול שאלת מחקר לפני השינה ולהעלותה בזמן החלום. אני מאמינה שלא ניתן לזכור בצורה טהורה את חווית החלום כפי שהיתה באמת ועלינו לקבל את זה שאנחנו תמיד עושים איזשהו עיבוד משני כאשר אנו מנסים להזכר בחלום ולכן הפתרון שלי היה כזה: להעלות את שאלת המחקר בתוך החלום ולענות עליה בזמן אמת תוך כדי התבוננות מסביב. מה שניתן לזכור זה את התשובה שענית לעצמך. בכל מקרה יהיה לך סימוכין מקוטע ביותר בתוך מגבלות הזיכרון. אבל את התשובה, בתנאי שתהיה פשוטה ככל האפשר, יהיה ניתן לזכור.
למשל לפני כמה ימים רציתי לשאול האם יש קאט בחלום. חלמתי חלום שבו ראיתי מרחוק אדם נשרף דרך החלון. ואז עברתי חוויה מקוטעת של פרומאים וקפיצה לעתיד. ידעתי שאני חולמת ועם זאת הרגשתי שאני חווה את החווייה בצורה שלמה ולא כמו ד''ר בקט ב"קוונטופ ליפ" ואז שמתי לב שאכן יש פה קאט. גם אם למחרת היה לי חלום ב"שוט רציף ארוך" יש קאט בדיוק כמו בסרט. הסגנון משתנה.
כך התעוררתי מהחלום, לא יכולתי לזכור בצורה שלמה את החווייה הזו אבל זכרתי היטב את התשובה. יש קאט.
דבר שני. מקריאה של מאמרים אקדמים שמתי לב שישנה סברה שחויית החלום היא מקוטעת ולדעתי זה לא נכון. היא מקוטעת משום שזוכרים אותה כך. אך אני מאמינה שבתוך החלום - בזמן אמת - אתה חווה חוייה שהיא שלמה מבחינתך. היא אף רציפה.ללא הקשר לסגנון. זה החיים שלך. חיי החולם באותו חלום נתון - זה החיים שהוא מכיר. אני מנסה לענות בצורה גורפת על השאלה האם חלום הוא שלם ורציף בזמן אמת (בתוך החלום) אך בניגוד לקאט אני מוצאת בזה חוייה מורכבת יותר.
לסיכום,
משך 29 שנות חיי כחולמת העליתי המון מסקנות וגילויים לגבי האופן שהחלומות עובדים. אני מודעת לקושי המדעי שיש בו מבחינת תצפית ומחקר אמפירי. בדומה לתורת הקוונטים, ניתן רק לערוך תצפיות ולחשב סיכויים סטטיסטיים והסתברותיים.
תמיד חלמתי לחלוק את חלומותיי בפני כולם למען כי יראו איזה מרתקים הם. חשבתי כשאגדל ימציאו מכונה שתאפשר לחבר את ראשי בעזרת אלקטרודות על המסך הגדול והקהל שיבוא לעולם הקולנוע יוכל לראות הכל, החלום הטהור בדיוק כפי שהוא.
אך לא המציאו את המכונה, והייתי גרועה במתימטיקה (על מנת להפוך למדענית) - הפכתי לקולנוענית.
הציניקנים יגידו, חויית החלום היא כה שונה מכל אחד ואחד - איך את יודעת שאחרים חולמים כמוך?
אני מאמינה בגישת התת המודע הקולקטיבי היונגאי ויחד עם זה היא לא סותרת את האינדיבדואל של כל אחד בפרט.
כשראיתי את הסרט "התחלה" הבנתי שלפחות אדם אחד בעולם, כריסטופר נולאן, חולם כמוני. היו לו את כישורי הקולנוע הטובים ביותר בעולם כדי להעביר את החווייה הזו אל המסך הגדול.
אני מודעת לקושי של המדע והפסיכואנליזה לערוך תצפית על החלום כיוון שצריך מספר רב של חולמים על מנת לערוך מספיק מדגמים ולהביא לאיזשהם מסקנות אמפיריות לגבי הקולקטיביות של חויית החלום אצל בני אדם.
מכאן ברצוני לנדב את מוחי למדע. נשמע יומרני ומשעשע אך בשל המחסור שקיים בנסיינים, אני רוצה שתשתמשו בנטייה שלי לזכור חלומות עבור הניסויים שלכם.
אנא הפיצו זאת עבור כל החוקרים בחקר החלימה: מדענים ופסיכואנליטקנים. אשמח להתנדב לניסויים שלכם כך אוכל ללמוד לעומק יותר על עצמי ועל תחום מדע החלומות.
חלומות פז
אנה
אני קולנוענית בעלת תואר ראשון בקולנוע וטלויזיה באוניברסיטת תל אביב. הסיבה שמלכתחילה בחרתי במקצוע הזה היא משום שזוהי הדרך היחידה שנראית לי אפשרית "להקרין" את חלומותיי על המסך הגדול.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני נוהגת לחלום המון. יש לי נטייה לזכור חלומות ולהיות מושפעת מהם יותר מאנשים אחרים בסביבתי. עם השנים החלומות תפסו חלק מרכזי מאוד בחיי והיוו מקור להשראה, ליצירה, לייעוץ פנימי ומקור לאינטואיציות ולעתיד לבוא. לפעמים אף לריפוי או לפיכך כאזהרה.
מאז ומעולם חקרתי את הנושא באופן עצמאי. למדתי במגמת פסיכולוגיה כמגמה מוגברת בתיכון. קראתי את רב כתביו של יונג, פרויד וכו. למדתי לפרש חלומות שלי ולאחרים - אם כי לימדתי את חבריי לפרש חלומות בעצמם. וככל שלמדתי יותר לפרש את החלומות, כך חלומותיי הפכו למורכבים יותר וקשים לפרשנות.
למדתי לחקור את החלום כמדענית למרות שאין לי תואר מוסמך. למדתי לשאול שאלת מחקר לפני השינה ולהעלותה בזמן החלום. אני מאמינה שלא ניתן לזכור בצורה טהורה את חווית החלום כפי שהיתה באמת ועלינו לקבל את זה שאנחנו תמיד עושים איזשהו עיבוד משני כאשר אנו מנסים להזכר בחלום ולכן הפתרון שלי היה כזה: להעלות את שאלת המחקר בתוך החלום ולענות עליה בזמן אמת תוך כדי התבוננות מסביב. מה שניתן לזכור זה את התשובה שענית לעצמך. בכל מקרה יהיה לך סימוכין מקוטע ביותר בתוך מגבלות הזיכרון. אבל את התשובה, בתנאי שתהיה פשוטה ככל האפשר, יהיה ניתן לזכור.
למשל לפני כמה ימים רציתי לשאול האם יש קאט בחלום. חלמתי חלום שבו ראיתי מרחוק אדם נשרף דרך החלון. ואז עברתי חוויה מקוטעת של פרומאים וקפיצה לעתיד. ידעתי שאני חולמת ועם זאת הרגשתי שאני חווה את החווייה בצורה שלמה ולא כמו ד''ר בקט ב"קוונטופ ליפ" ואז שמתי לב שאכן יש פה קאט. גם אם למחרת היה לי חלום ב"שוט רציף ארוך" יש קאט בדיוק כמו בסרט. הסגנון משתנה.
כך התעוררתי מהחלום, לא יכולתי לזכור בצורה שלמה את החווייה הזו אבל זכרתי היטב את התשובה. יש קאט.
דבר שני. מקריאה של מאמרים אקדמים שמתי לב שישנה סברה שחויית החלום היא מקוטעת ולדעתי זה לא נכון. היא מקוטעת משום שזוכרים אותה כך. אך אני מאמינה שבתוך החלום - בזמן אמת - אתה חווה חוייה שהיא שלמה מבחינתך. היא אף רציפה.ללא הקשר לסגנון. זה החיים שלך. חיי החולם באותו חלום נתון - זה החיים שהוא מכיר. אני מנסה לענות בצורה גורפת על השאלה האם חלום הוא שלם ורציף בזמן אמת (בתוך החלום) אך בניגוד לקאט אני מוצאת בזה חוייה מורכבת יותר.
לסיכום,
משך 29 שנות חיי כחולמת העליתי המון מסקנות וגילויים לגבי האופן שהחלומות עובדים. אני מודעת לקושי המדעי שיש בו מבחינת תצפית ומחקר אמפירי. בדומה לתורת הקוונטים, ניתן רק לערוך תצפיות ולחשב סיכויים סטטיסטיים והסתברותיים.
תמיד חלמתי לחלוק את חלומותיי בפני כולם למען כי יראו איזה מרתקים הם. חשבתי כשאגדל ימציאו מכונה שתאפשר לחבר את ראשי בעזרת אלקטרודות על המסך הגדול והקהל שיבוא לעולם הקולנוע יוכל לראות הכל, החלום הטהור בדיוק כפי שהוא.
אך לא המציאו את המכונה, והייתי גרועה במתימטיקה (על מנת להפוך למדענית) - הפכתי לקולנוענית.
הציניקנים יגידו, חויית החלום היא כה שונה מכל אחד ואחד - איך את יודעת שאחרים חולמים כמוך?
אני מאמינה בגישת התת המודע הקולקטיבי היונגאי ויחד עם זה היא לא סותרת את האינדיבדואל של כל אחד בפרט.
כשראיתי את הסרט "התחלה" הבנתי שלפחות אדם אחד בעולם, כריסטופר נולאן, חולם כמוני. היו לו את כישורי הקולנוע הטובים ביותר בעולם כדי להעביר את החווייה הזו אל המסך הגדול.
אני מודעת לקושי של המדע והפסיכואנליזה לערוך תצפית על החלום כיוון שצריך מספר רב של חולמים על מנת לערוך מספיק מדגמים ולהביא לאיזשהם מסקנות אמפיריות לגבי הקולקטיביות של חויית החלום אצל בני אדם.
מכאן ברצוני לנדב את מוחי למדע. נשמע יומרני ומשעשע אך בשל המחסור שקיים בנסיינים, אני רוצה שתשתמשו בנטייה שלי לזכור חלומות עבור הניסויים שלכם.
אנא הפיצו זאת עבור כל החוקרים בחקר החלימה: מדענים ופסיכואנליטקנים. אשמח להתנדב לניסויים שלכם כך אוכל ללמוד לעומק יותר על עצמי ועל תחום מדע החלומות.
חלומות פז
אנה
